"עדן מטפלת בעדינות ובכישרון מובהק ונוצץ בנושאים משומשים כמו אבל ואובדן, אהבות קשות, כוחה וחולשתה של אהבה, אשליות וגעגועים בריאים ובריאים פחות, כשאפילו המדבר עצמו, לדבריה, יכול להתגעגע – ומקרצפת אותם במגע חדש, מלוטש, אישי וסקסי משלה."
"כאוהבת ספרים אני חושבת שכל אחד צריך לקרוא את ׳כל אחד צריך ללכת למדבר מתישהו׳, כי הוא מהספרים המרגשים והמקסימים שקראתי לאחרונה, ואם אי פעם הייתם מאוהבים/ נשואים/ זרקו אתכם/ גידלתם ילדים/ הלכתם למדבר מתישהו/ לא הלכתם וגם לא תלכו – לא תוכלו שלא להזדהות."
שירי צוק, סופרת, תסריטאית ומבקרת ספרות ישראלית.
אם אהבתם בחייכם, אם חוויתם פרידה, אם התעוררתם בוקר אחד ועברה בכם המחשבה – "רגע, אלה החיים שלי?!" הספר הזה הוא בדיוק בשבילכם.
תקציר הספר
בבוקר שבו רונה, אשת תקשורת בת ארבעים ואחת, מגיעה לבדיקה גינקולוגית שגרתית, היא לא יודעת שתהא זאת נקודת מפנה שתסיט את חייה ממסלולם ותשלח אותה למסע אל המדבר, הרחק מאזור הנוחות שלה, מבעלה אורי ומילדיה. במדבר מתעוררים מרבצם סודות, פחדים ומאוויים. הם דורשים להיישיר אליהם מבט, תובעים את מקומם בחייה.
בשפה קצבית ועכשווית נוגעת שירה עדן בעצבים החשופים המכוננים מערכות יחסים בחיינו, את מי שהיינו ואת מי שאנו עתידים להיות. כל אחד צריך ללכת למדבר מתישהו. לסדוק, להמית, להחיות, לפסוע בין אלפי כוכבים ולאבד את הדרך, להאזין לרחשי המדבר הַמְּדַבֵּר בשפתו את העולם, מגלה טפח ומכסה טפחיים.
שתי אהבות המתקיימות בזמנים שונים, קשורות ברשת של חוטים, סמויים וגלויים. פרימתם חושפת אט אט את רקמתה השבירה של האהבה.
צפו בטריילר:
"כביש 90 ואני נוהגת. פעם כל כך פחדתי לנהוג. הרבה זמן ביליתי בכביש 90 בתקופה ההיא. לא במושב הנהג. מלא כביש, מלא דמעות, מלא ערבה. הרכב המפנק שאורי התעקש לקנות לי ליום הולדת ארבעים חצה את הצומת שבו אמרתי לנטע שאם הוא לא רוצה להתחתן איתי, אז עדיף שיגיד לי עכשיו. הוא כבר ידע שהוא לא רוצה ולא אמר, וזמן קצר אחרי עזב אותי להתמודד עם העולם מינוס איבר. אני עדיין חסרה אותו, את האיבר, גם היום כשיש את אורי והילדים. אחת-עשרה שנים חלפו ואני יכולה להגיד שמשקרים לנו כשאומרים שהזמן עושה את שלו. יותר כמו אחרי תאונה, פשוט לומדים לחיות בלי החלק החסר. או שאולי מצמיחים חלקים דומים. רעיון לסטארטאפ – מדפסות תלת-ממד שמייצרות לבבות עבור אלה שנשברו להם. תחליף זול. יש לי פיפי, מלא מלא פיפי."
עמ' 33
אני שירה עדן – כותבת, יוצרת, תסריטאית ושחקנית.
אולי נתקלתם במופע "טינדריסטים" שכתבתי מתוך חוויות הדייטים שלי, או בטור שלי באתר – ynet, ואולי ביקרתם בתערוכה שלי "מה הסטורי?", או שקראתם טקסטים שלי בפייסבוק ובאינסטגרם.
גדלתי בנהריה של שנות ה-90, ועברתי לתל אביב מיד עם תום שירותי הצבאי כמש"קית חוי"ה בשייטת 13. עם הגיעי לעיר הגדולה התחלתי ללמוד ב"בית צבי" – בית הספר הגבוה לאומנויות הבמה. החלום להיות שחקנית היה נוכח מגיל צעיר מאוד, וכשהתחלתי לעבוד במקצוע עם סיום הלימודים ההתרגשות היתה ענקית…
אלא שאז נפצעתי קשה בתאונה בחזרות להצגה, נותרתי חירשת באוזן אחת וצד שמאל של הפנים שלי היה משותק למשך חצי שנה – נאלצתי לעשות חישוב מסלול מחדש.
החלטתי ללמוד לתואר ראשון ושני באוניברסיטת תל אביב, התואר הראשון שלי הוא מתכנית המצטיינים במדעי הרוח והאומנויות, והשני בתקשורת פוליטית. במקביל, חזרתי אל אהבתי הגדולה – הכתיבה, והתחלתי ליצור.
בואו נדבר!
השאירו פרטים כאן בטופס
מתוך ״כל אחד צריך ללכת למדבר מתישהו״
מחברת הרומן "כל אחד צריך ללכת למדבר מתישהו"